מערכות מלח הפכו בשנים האחרונות פופולריות מאוד בבריכות שחייה חדשות וגם כאמצעי שדרוג למערכות חיטוי בבריכות שחייה קיימות. ולמה לא? בזכות האוטומציה בהליך הוספת הכלור לבריכה מערכות אלו מונעות טעויות אנוש העלולות לגרום לנפילה ברמת החומר המחטא בבריכה ולגרום להופעת ירוקת ואצות, ובמקרים קיצוניים גם לזיהום. מכשירי המלח אף מבטלים את הצורך באחסון כלור על צורותיו השונות – מטרד ממשי למשפחות עם ילדים, ודורשים פחות התעסקות ועבודה.
ואולם, בהשראת אנשי מכירות או מתקינים אשר מתמקדים בעיקר בהליך המכירה, נוצר פער בין ציפיות בעלי הבריכות לבין התחזוקה הנדרשת בפועל, בפרט כשמדובר בהתמודדות עם תופעות הלוואי.
- לקוחות נוטים לחשוב שלאחר התקנת מערכת חיטוי מלח – המערכת מתפקדת כ"שגר ושכח" ונטל הטיפול המוטל עליהם הסתיים, ומופתעים מכך שעליהם לעשות יותר ממה שהובטח להם. בפועל, גמר ההתקנה הינו רק ההתחלה של תהליך למידה והתמודדות – תופעת הכתמים והקורוזיה השכיחה בתחום בריכות השחייה, מואצת ומועצמת בבריכות עם מערכת חיטוי מלח.
שיתוך:
כתמי קורוזיה הנובעים מ- galvanic corrosion או בפשטות – שיתוך, מופיעים בתדירות ההולכת וגדלה עם העלייה בפופולריות של מערכות המלח בשוק.
בתהליך ה- galvanic corrosion, מתכות מהצד הקתודי "האצילי" של טבלת הגלוון (ראה טבלה) גונבות אלקטרונים מהמתכות בקצה האנודי וגורמות להן להתמוסס בבריכה, תוך גרימת כתמים או משקעים מוצקים. התנאים הייחודיים בבריכות מלח (בניגוד לבריכות שחייה עם מערכת חיטוי מסורתית) מעודדים קורוזיה מסוג זה.
כשמדובר בבריכות מלח, המתכת שמבצעת את הגניבה היא בדרך כלל לוחית הטיטניום שבתא מחולל הכלור (האלקטרודה), והמתכת שנפגעת היא נחושת במחליפי החום, חלקי צנרת או מקורות נחושת אחרים, ברזל מברגי פלדה, ומתכות אנודיות אחרות המצויות בציוד ואבזרי הבריכה – אפילו רכיבים העשויים נירוסטה.
התוצאות שמתקבלות בדרך כלל כוללות: נקודות שחורות בקרקעית הבריכה, כתמי חלודה על סולמות וגופי תאורה מתכתיים ומים עכורים.
מניעת כתמים ונזקי קורוזיה בבריכות שחייה עם מערכת חיטוי מלח
הפתרון הפשוט לבעיה זו הוא לאתר מתכת אחרת פחות אצילה ולהשתמש בה כאנודת קורבן, שנעכלת אך אינה מכתימה. במילים אחרות, אם ניתן להכניס לבריכת השחייה אלמנט בלתי מזיק כגון אבץ, שחשוף יותר לתופעת ה- galvanic corrosion , האבץ "יקריב" את עצמו במקום שאר המתכות. כלומר, הטיטניום יגנוב אלקטרונים מהאבץ ויגרום לו להתפורר, במקום לפגוע בשאר המתכות. אבץ מומס במים אינו גורם לכתמים וכך נפתרת הבעיה.
- כשאנו מתקינים מערכות חיטוי מבוססות מלח בבריכות השחייה שלנו אנו מתקינים אנודת קורבן מאבץ והתוצאות טובות. אם המים כבר שינו את צבעם כתוצאה ממתכות מומסות, מומלץ להשתמש במוצר סילוק מתכת לצד האבץ על מנת לטהר את הצבע ולמנוע ממנו להשתנות. מרבית מוצרי המתכת בשוק נוטים להתבסס על פוספט וגם חומר זה עלול לגרום בעיות באלקטרודות מכשירי המלח. חשוב להשתמש במוצרי מתכת נטולי פוספט.
- חשוב מאוד גם להתקין אמצעי הארקה יעילה לכל רכיבי המתכת הרלוונטיים כגון סולמות, מעקות ומפלי מים – הארקה תצמצם משמעותית את תופעות הקורוזיה וההכתמה אם כי לא תעלים אותן לחלוטין.
תמונות להמחשת נזקי הקורוזיה:
איכות המלח
גורם נוסף להכתמה המאפיינת בריכות שחייה עם חיטוי מלח הוא הרכיב העיקרי – מלח. ישנה אמונה רווחת שכל סוג של מלח שייזרק לבריכת השחייה יתפרק בכיף לכלור חופשי בתוך האלקטרודה, וזה נכון ביסודו, אבל מעטים לוקחים בחשבון מה מכיל שק המלח. ישנם מקורות המוכרים מלח במחיר זול באופן יוצא דופן – הוא זול אבל לא די מזוקק. אף שכתוב שהוא 99 אחוז טהור, האחוז האחד ההוא עלול לגרום הכתמה.
לדוגמה, במילוי בריכת שחייה במים טריים בנפח 80 מ"ק, יש להוסיף 240-280 ק"ג מלח על מנת להגיע לריכוז המתאים. אם המלח הוא 99 אחוז טהור (או 1 אחוז לא טהור) נוספו לבריכה כ-3 ק"ג של חומרים מזהמים, שבהחלט עלולים לגרום להכתמה בתנאים המתאימים.
בעיית המלח קשורה גם ביישומו, מלח שנוסף לבריכה ושוקע לקרקעית בלי להתמוסס עלול לגרום לבעיה הדומה מאוד במראה להכתמה. מלח ששוכב בקרקעית הבריכה או נדבק לצדי הבריכה יוצר אזור מקומי בעל ריכוז יונים גבוה יותר, הדבר עלול לגרום לסידן לעלות לפני השטח של הבטון – תופעה הקרויה בלעז efflorescence – פריחה, או בפועל – כתם בהיר בצדי הבטון.
התופעה בדרך כלל שכיחה יותר בזמן החדרת החומר. כיוון שהמלח מונח על פני הבריכה, הכוח היוני במקום הזה עולה למעלה וגורם להגירת מלחי סידן שעוברים מבעד לבטון עצמו ומעלים אותו לפני השטח. התופעה מהווה בעיה חמורה יותר בגימור טיח צבעוני (כגון מרבליט).
- הברשה חזקה ומניעת הצטברות מלח בקרקעית הבריכה יכולות לעזור למניעת התופעה. מומלץ לפזר את המלח בצד העמוק של הבריכה, שבו יש יותר נפח שימיס את המלח ולוודא שהמשאבה פועלת ומניעה את המים. מומלץ עוד יותר להמיס את המלח במים לפני החדרתו לבריכה.
התפרקות חומרים
בעיה שלישית ייחודית למערכת המלח היא התפרקות חומרי הפרדה / בידוד מתכות במים בתנאים הקיצוניים הנוצרים בתא האלקטרודה ושחרור המתכות למים בצורת כתמים.
ריכוז הכלור המקומי בתוך תא האלקטרודה יכול להגיע ל-50 PPM (הרמה המומלצת למי בריכות שחייה נעה בין 1-3 PPM), רמת ה- pH יכולה לנוע סביב נקודות הקיצון 14 או 0 (הרמה המומלצת נעה בין 7.2 ל-7.8) והטמפרטורות מעבר ל-50 מעלות צלזיוס, תנאים שהורסים את ההרכב הכימי של תוספי הבריכה המסורתיים.
טכנאי בריכות תמימים עלולים להניח שאורך החיים של מוצרים אלו אינו משתנה בבריכות מלח כלור, לדוגמה, את מרבית המוצרים האלו מכניסים פעם בחודש, אבל מרבית המוצרים אינם מחזיקים מעמד למעלה משבועיים-שלושה בסביבה זו.
כימיקלים אחרים המיועדים לטיפול בבעיות שונות לחלוטין עלולים לגרום בעיות אם לא תוכננו לסביבת מחולל מלחי כלור, לדוגמה – קוטלי אצות המכילים נחושת.
אמנם מהפכת ייצור הכלור ע"י מכשירי מלח שיפרה את תחזוקת בריכות השחייה בענף באופן כללי, אולם ללא התייחסות לתופעות הלוואי החדשות – galvanic corrosion, איכות המלח, בעיות יישום ויציבות התוספים הכימיים – הנזק הפוטנציאלי עולה על יתרונותיה.